המורה לאה כותבת על הלוח הירוק בגיר לבן. מדי פעם הגיר חומק לה מעט מבין האצבעות ומשמיע חריקה ואני מצטמררת. היא כותבת את אותיות האלף בית ואומרת, אָ, בֶ, סֶה, דֶה, אֶ. אני מעתיקה מהלוח במחברת החדשה, בעפרון, אסור לנו לכתוב בעט, עוד לא. בסוף השיעור היא אומרת, בבית תכתבו את האותיות שלמדנו היום. אות בכל שורה. אני יושבת ליד השולחן הקטן במטבח בבית של הסבים, אבא יושב לידי. אני כותבת אָ ומציירת לידה אוטו. auto. אבא מביא קופסה של עפרונות צבעוניים, כוס מים ודף לבן. קודם את טובלת את הקצה של העפרון במים ואז את צובעת את הצורה שציירת בצבע אדום, עכשיו זה נראה כמו האוטו שלנו. אני עושה כמוהו. הנייר קצת מתקמט אבל לא אכפת לי. בֶה, דגל. bandera. פס כחול למעלה, פס לבן למטה ושמש צהובה באמצע. סֶה, בית. casa. גג רעפים אדמדם, קיר לבן, וילון ורדרד בחלון, דלת חומה. דֶה, אפרסק.durazno קצת כתום וקצת צהוב. אֶפֶה, פיל. elefante. (אבא אומר שאם מערבבים שחור ולבן יוצא אפור). המורה לאה לא מאמינה לי שאני ציירתי, זה יפה מדי, היא אומרת. ובכלל לא היית צריכה לצייר, רק לכתוב אותיות.

אליסיה שחף