בִּזְמַן עָתִיד

 

תִּשְׁתִּי אוֹ

שֶׁתִּתְעַוְּרִי

תִּשְׁתִּי 

או­ֹ תִּתְעַוְּרִי

אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקוֹת בְּמִין מִשְׂחָק כָּזֶה

 

וְאָז אֲנִי שׁוֹתָה

וְרוֹאָה טוֹב יוֹתֵר

וְזֶה סוֹפִי. דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ שׁוֹמְעִים עוֹד אוֹטוֹבּוּס גּוֹנֵחַ בַּתַּחֲנָה

וְאֶת אִמָּהּ מַשְׁלִיכָה אֶת קוֹלָהּ בַּאֲלַכְסוֹנִים כְּלַהַב הֲטָלָה מַתַּכְתִּי

הַחוֹתֵךְ בָּרְחוֹב הַמִּתְרוֹקֵן

קוֹרֵאת לָהּ הַבַּיְתָה פַּעַם שְׁלִישִׁית וַחֲמִישִׁית

וּבִכְלָל הִיא בִּפְנִים

יְשׁוּבָה עַל שְׂפַת הַמִּטָּה, מִשְׁטָח קַרְטוֹן עַל בִּרְכֶּיהָ וּמֵעָלָיו פְּתוּחָה מַחְבֶּרֶת שׁוּרָה.

הָעֵט עִקֵּשׁ וּמִתְעַוֵּות נִצְמַד לַדַּף כְּיֶלֶד שַׁקְרָן 

מִסְתַּבֵּךְ בַּחוּצוֹת

הַחוֹשֶׁךְ מִתְמַצֵּק אַךְ הוּא

מִבֵּיתוֹ יָרֵא.

 

שְׂפָתֶיהָ סְגוּלוֹת מִקֹּר וְרוֹטְטוֹת

שְׂעָרָהּ מַגִּיר מֵי מַרְזְבִים.

 

״הַסִּרְפָּד מִתְרַבָּה בְּקַרְקַע דַּלָּה, הוּא שׁוֹלֵחַ שׁוֹרֶשׁ יְתֵדִי לָעוֹמֶק

מִשָּׁם יִשְׁאַב

כְּמַעֲלִית מִינֵרָלִים שֶׁל הַטֶּבַע 

עַל דַּעַת עַצְמוֹ

לְדַשֵּׁן 

וּלְאַזֵּן״.

סוזי רזניק