דשא ענק, מלא אנשים, כולם גדולים ועומדים בשורות. גם אני שם, לא בטוח אם אני עולה לכתה א. אני לא רק הכי קטן בקבוצת הילדים, אני גם היחיד בלי חולצה לבנה. זה קצת מלחיץ אותי.

אמא שלי עומדת מאחורי וקוראים את השמות. כשמגיע השם שלי אני מקבל סימן קטן מאמא שלי. היא טופחת לי על הכתף, שולפת חולצה לבנה ומחליפה לי מהר. אני הולך לכיוון שולחן שעליו מונחת מפה באלכסון. מישהי נותנת לי מטבע משונן של 10 אגורות ואני שם אותו בקופה של הקק"ל. בקושי אני רואה את החריץ מהגובה שלי.

עמית אביגדור