אתן שואלות על תחילת הכתיבה, אבל עבורי, הכתיבה האמיתית מתחילה ברגע הסוף, ברגע ידיעת הסוף ובכיוון אליו. התחלתי לכתוב באמת רק כשהבנתי שאני צריכה להביא סיפורים אל סופם. אל הבלתי נמנע. הסוף הוא מותה של היצירה אבל גם הרגע בו היא מתממשת. כשיש סוף, אז יש סיפור. כשיש סוף, יש התחלה. אולי בגלל זה הגיבורות שלי מתות בסוף. סוף הסיפור הוא גם הסוף שלהן, ואין להפריד ביניהם. השלמה עם הסוף היא השלמה עם הידיעה שכן, גם אני עלולה למות לפני שאצליח לסיים את הסיפור, אז כדאי שאזדרז לחתום אותו לפני שהזמן יעשה זאת עבורי. אין טעם בהשתהות, בהדחקה, בהרחקה של הסוף. צריך להכיר בו, לרצות בו, כדי להתחיל.

רינה ז׳אן ברוך