top of page

דָנָה נָמָה

דָנָה נָמָה

נָמָה דָנָה

 

דָנָה קָמָה

דָנָה קָמָה

קָמָה דָנָה

 

(צביה וילנסקי, אלפוני, הוצאת מסדה)

בראשית היה הכח היוצר של המילה, כתיבה תמה, שפה רזה, מישורית, ללא קיפולי מובן, ללא חריצת לשון. דנה, חורצת דין, ממשמעת; היא נמה, ואז קמה.

דרך ׳אינטנסיביות׳, ׳אבל גם דימויים, חרוזים [...] אנחנו, כילדים, מטמיעים את העולם׳ (ולטר בנימין). בראשיתה השפה היא הגה, חרוז, הד חוזר, סימן מוכפל על פני השטח. אבל היא פעורת פה. ׳יש מלים – הררי אל, ומלים – תהום רבה׳ (ח.נ. ביאליק).

ענת מסינג מרקוס

מקלט מקלט
bottom of page