טלי עוקבי, קיל, גרמניה

​

 

כשהייתי בת תשע חשבתי שאמא שלי היא אמא חורגת. המחשבה הזו התפתחה בעקבות בוקר אחד בו חציתי את מעבר החציה עם אמי בדרך לבית־הספר. ילדה גרמניה מהכיתה המקבילה, עם שיער בלונדיני כמו שלי, שאלה אותי בהפסקה – ׳למה יש לאימא שלך שיער שחור?׳ כשלא עניתי חזרה הילדה מספר פעמים על השאלה. אמא שלי היא לא אמא שלי – נתתי לעצמי את התשובה בסתר, אפילו השפה של אמא שלי שונה ואף אחד אחר פה לא מדבר בה, הוספתי לעצמי. השיער של אימא שלי שחור ועבה, המילים האמיתיות בגופה כבדות ועתיקות. המשפחה שלה לא גרה פה, אפילו היא לא נולדה פה. אמא שלי היא לא שלי. השפה שלה חורגת. האם כולם גם מבחינים, שאלתי את עצמי בסתר. כן. כולם יודעים. ועכשיו גם אני.